דווקא בא לי היום לפתוח בתמונה:
ותגידו לי אתם אם צריך לכתוב עוד מילה אחת?
רק לראות את הפנים המחייכות ואת כולם לבושי בבגדים בגווני כחול לבן (חזי, האם התכנון הוא שלך?) ולהרגיש מיד שהכל יהיה בסדר.
אז הסתיים הטורנירון הקצר בהפסד נוסף אבל גם המשחק הזה היה ממש צמוד ובסוף קבוצה אחת ניצחה, רק שהפעם זו לא היתה הקבוצה הנכונה.
עדיין, הם סיימו את הטורניר בכבוד, לא התלוננו על שיפוט או תנאים, עלו וירדו מהמגרש עם כבוד גדול והביאו לנו, ההורים, הרבה גאווה.
אני מקווה שגם לכם, צוות המאמנים.
מחר נוחתים (15:20 בנתב"ג...) ויש הרבה עבודה. יש גם הרבה זמן, שבועיים.
אם היו שואלים אותי, הייתי מציעה למאמנים לעבוד מלבד על כדורסל, (שאת זה יש לכל אחד מהילדים החרוצים הללו אופן די טוב) גם ובעיקר על גיבוש הקבוצה. כדורסל מנצחת קבוצה, לא שחקנים בודדים. הביאו אותם לכך שהשלם יהיה גדול מסכום חלקיו והרווח יהיה כולו של מדינת ישראל, אותה הם מייצגים. תנו להם את היכולת להבין שבמכונה הזו, הנקראת "נבחרת הנוער של ישראל", כל גלגל, מסובב את הגלגלים שלצידו וביחד, רק ביחד, ניתן להניע את המכונה.
אין לי ספק שהמשימה העיקרית היא לקחת את "אבק הכוכבים" שהביא כל ילד מהמועדון בו שיחק השנה וליצור איתו משהו חדש, לחבר את האגו האישי לגאווה קבוצתית ולאומית. בעיני, אם תשכילו לחבר את חלקי הפזל הזה, התמונה שתתקבל תהיה מרשימה במיוחד (ואת זה אני אומרת באובייקטיביות רבה. מאוד).
אז מחר ב- 15:20 נפגש, מן הסתם, מספר משפחות בשדה התעופה. את חלקם אני מכירה, את חלקם בודאי אכיר בעקבות הרצון העז של כולנו בהצלחת הנבחרת. נחכה בציפיה לילדים, נתן חיבוק גדול ונשיקה ונקווה שאת החוויות הפעם הוא יספר (אם בכלל) בקצב כזה שגם אנחנו, הזקנים יחסית, נוכל להבין.
יום חופש ביום רביעי? סביר להניח שלא. הזמן קצר והמלאכה מרובה. אנחנו לומדים להסתפק בשהייה חפוזה של איתי בבית ולהנות ממה שיש.
אז חייכו ילדים שלנו, חייכו ותהיו גאים בדרך שאתם עושים, בכל מה שאתם מרוויחים כשאתם מוותרים על כל מה שבני גילכם עושים עכשיו.
חייכו כי אנחנו מחייכים וגאים בכם כל כך!
תמיד קדימה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה