יום של נחת

בעצם ערב. וגם אחה"צ. נסכים על יום של נחת.
היום התחיל בצהרים, במשחק נגד רומניה שהיה לפרוטוקול בלבד. ידענו שבכל מקרה אנחנו (שימו לב למינוח, אנחנו!) עולים בית אבל אסור היה שהמוניטין ייפגע... לנצח צריך!
רומניה היו חדורי מוטיבציה. גם מבחינתם זה לא שינה הרבה חוץ מהרצון להוכיח לכל הנבחרות שהם הכניעו את ישראל. מוטיבציה זה חשוב אבל לא תמיד מספיק. אנחנו ניצחנו. אריק, המאמן, חילק את הדקות בין כל השחקנים כך שכולם השתתפו ויוכלו לצאת בראש שקט ליום החופשי.
ורק כדי לא לחשוב חס וחלילה שלילדים שלנו אין מוטיבציה, תראו כולכם איך הם עולים למגרש...
http://www.youtube.com/watch?v=Ya9HhUj5KiA&feature=youtu.be

יום קודם, חזי הבטיח הפתעה. ואכן, אחרי המשחק הלכנו כולנו, הורים וילדים, לארוחה משותפת במסעדה מקומית. האווירה הייתה עליזה והמסעדה הייתה נעימה וטעימה.
הנה גם "טעימות" בשביל הקוראים בבית. קצת בסרט וקצת בתמונות:
http://www.youtube.com/watch?v=x6fAQWLpw44&feature=youtu.be

חזי מברך את כולם להמשך מוצלח

 במהלך הארוחה הגיעה הפתעה מכיוון לא צפוי. גשם החל לרדת, גשם חזק ממש ואפילו נהיה טיפה קריר. השלוליות הם עדויות לכך. רוב הנוכחים הופתעו אבל זקני סטרומיצה וגם המשפחות הותיקות באליפות קרי מש' שרון, שמעון זנזורי ואנחנו, זכרנו את גשם הזלעפות שפינק אותנו באמצע הקיץ לפני שנתיים...

במסעדה יש אינטרנט אלחוטי. לא להאמין אבל גם בסטרומיצה, שנראית לכולנו בסוף העולם שמאלה, שמעו על wifi. לפני האוכל, הילדים התנפלו על האינטרנט כמורעבים עד כדי כך שקרו שני דברי- הראשון, המלצר בקושי הצליח לקחת מהם הזמנות והשני, איש מיושבי המסעדה לא הצליח להכנס לרשת. היא פשוט נחסמה.
כשהגיע להם האוכל, כפי שניתן לראות, הם הזדקקו לשתי הילדים שלהם ובאורח פלא הרשת נפתחה...
בתאבון חמודים.

בסיום הארוחה, הקולה עלתה לכולם לראש וזה מה שקרה:
http://www.youtube.com/watch?v=ICuV6E7YjRA&feature=youtu.be

W הניצחון שיצר איתי מבקבוקי השתייה בסוף הארוחה.
אל תתפלאו מכמות הבקבוקים. השתייה שם מאוד זולה והבקבוק יותר קטן...

כל ילדי משפחת שגב באתנחתא בסיום הארוחה

 אין ספק שהאוכל והאווירה היו מצויינם אבל גולת הכותרת של המעדה הייתה חדר השרותים. שורו הביטו וראו...

לאחר הארוחה קבלנו אותם לארבע (א-ר-ב-ע!) שעות איתנו לבילוי חופשי. מה אפשר לבקש יותר?. אנחנו הלכנו למלון, הרגשנו קצת משפחה (איזה כף שבאנו כולנו). הבנים הגדולים הציקו קצת לאחותם הקטנה, כמו בבית, צחקנו, דברנו, שמחנו ו... הלכנו לאכול ארוחת ערב. איך אפשר לא? חייבת לציין שחלק אכלו וחלק הסתפקו בקינוח קטן אבל מי שצריך את האוכל, קיבל אותו.
ב- 22:00 התכנסנו לשדרות מסע ושיירת המכוניות של ההורים יצאה לדרך המתפתלת בין ההרים והכפרים אל המלון של הילדים.
נפרדנו בנשיקה ועוד אחת ועוד אחת ואחת קטנה לקינוח.
היום יש להם יום חופשי-ינוחו, יתאמנו ויעשו כל מה שצריך כדי להצליח בהמשך הטורניר. אני ממש סומכת על הצוות המקצועי בעניין הזה.
אנחנו ניסע לטייל.

שיהיה יום נעים לכולם!