כ-10 דקות לפני נתב"ג איתי פרסם ב"ווטסאפ" המשפחתי הודעה שהוא בארץ. לרגע נפלו פנינו מהמחשבה שהוא הגיע ואנחנו עוד לא שם כדי לחבק אותו. בברור נוסף הסתבר כי המטוס אכן נחת אבל הטייס עדיין עסוק במציאת חנייה (ישראל או לא?).
אז הגענו בזמן, נשקנו, חבקנו וצילמתי. איתי כמובן נזף בי "אמא, מה זה פעם ראשונה שאני חוזר מחו"ל..." לך תסביר לילדים האלה מה זה. בטח בשביל אמא חרדה כמוני שמנגנוני ההגנה שלה גורמים לה קודם כל לחשוב על הכי גרוע ואז להיות מופתעת לטובה. אז לא. לא מתרגלים ואפילו מתרגשים כל פעם מחדש. נכון שבפעם השלישית שהילד בנבחרת ההתרגשות היא מסוג אחר אבל עדיין התרגשות. וגאווה.
הצ'ופר הגדול שקבלנו הוא שאיתי בא הביתה. אמנם נפל שדוד אך הרווחנו נסיעה שלמה הביתה. שעתיים כולל פקקים בואדי ערה. לפעמים יש יתרון כשאתה "צפוני" וגר רחוק.
המאמנים וצוות הניהול, לפי ראות עיני, חזרו בהחלט מחוייכים. אני מאמינה שהם מאמינים בילדים. הם חזרו עכשיו, יודעים טוב יותר על מה לעבוד ומה לשפר לקראת הטיסה בעוד שבועיים (יום ג' 16.7). מן הסתם הם גם יודעים טוב יותר, לאחר 4 ימי שהות משותפת, "מי נגד מי" בפן החברתי והאנושי ועל מה צריך לשים שם את הדגשים כדי לבנות קבוצה טובה יותר.
עכשיו מחכים כמה ימי שגרה. מה זו שגרה לתלמידים מסיימי י"ב אשר לוקחים חלק בנבחרת הנוער אתם שואלים? אז כך. אימון (ואולי עוד אחד), בין לבין לחזור על החומר באזרחות, קצת אוכל (קצת???), קצת מנוחה, בגרות באזרחות (יום חמישי בבוקר), אולי עוד אימון אחה"צ, מן הסתם עוד אחד ביום שישי ואפשר לצאת למנוחת השבת. מנוחה אמרנו? עוד לא יודעים כלום על מוצ"ש....אין ספק ש"זמן פנוי" מקבל ערך מיוחד אצל הילדים האלה. ידוע הרי שמחסור בהצע יוצר ביקוש ולכן מיעוט זמן פנוי הופך אותו למצרך מבוקש ומיוחל.
ילדודס, הפעם אני מאחלת הצלחה בבגרות (האחרונה!). תזכרו שאם אחת השאלות תהיה "מה אתה יכול לתרום למען המדינה?" תוכלו לכתוב למשל: "אנחנו מוותרים על החופש הגדול זו השנה השלישית / שנייה / ראשונה כדי לייצג את המדינה....".
אני מקווה שמי מכם שנבחן במתמטיקה ואנגלית הקיץ, קיבל ציונים טובים ולא צריך להתארגן למועד ב'.
אז הגענו בזמן, נשקנו, חבקנו וצילמתי. איתי כמובן נזף בי "אמא, מה זה פעם ראשונה שאני חוזר מחו"ל..." לך תסביר לילדים האלה מה זה. בטח בשביל אמא חרדה כמוני שמנגנוני ההגנה שלה גורמים לה קודם כל לחשוב על הכי גרוע ואז להיות מופתעת לטובה. אז לא. לא מתרגלים ואפילו מתרגשים כל פעם מחדש. נכון שבפעם השלישית שהילד בנבחרת ההתרגשות היא מסוג אחר אבל עדיין התרגשות. וגאווה.
הצ'ופר הגדול שקבלנו הוא שאיתי בא הביתה. אמנם נפל שדוד אך הרווחנו נסיעה שלמה הביתה. שעתיים כולל פקקים בואדי ערה. לפעמים יש יתרון כשאתה "צפוני" וגר רחוק.
המאמנים וצוות הניהול, לפי ראות עיני, חזרו בהחלט מחוייכים. אני מאמינה שהם מאמינים בילדים. הם חזרו עכשיו, יודעים טוב יותר על מה לעבוד ומה לשפר לקראת הטיסה בעוד שבועיים (יום ג' 16.7). מן הסתם הם גם יודעים טוב יותר, לאחר 4 ימי שהות משותפת, "מי נגד מי" בפן החברתי והאנושי ועל מה צריך לשים שם את הדגשים כדי לבנות קבוצה טובה יותר.
עכשיו מחכים כמה ימי שגרה. מה זו שגרה לתלמידים מסיימי י"ב אשר לוקחים חלק בנבחרת הנוער אתם שואלים? אז כך. אימון (ואולי עוד אחד), בין לבין לחזור על החומר באזרחות, קצת אוכל (קצת???), קצת מנוחה, בגרות באזרחות (יום חמישי בבוקר), אולי עוד אימון אחה"צ, מן הסתם עוד אחד ביום שישי ואפשר לצאת למנוחת השבת. מנוחה אמרנו? עוד לא יודעים כלום על מוצ"ש....אין ספק ש"זמן פנוי" מקבל ערך מיוחד אצל הילדים האלה. ידוע הרי שמחסור בהצע יוצר ביקוש ולכן מיעוט זמן פנוי הופך אותו למצרך מבוקש ומיוחל.
ילדודס, הפעם אני מאחלת הצלחה בבגרות (האחרונה!). תזכרו שאם אחת השאלות תהיה "מה אתה יכול לתרום למען המדינה?" תוכלו לכתוב למשל: "אנחנו מוותרים על החופש הגדול זו השנה השלישית / שנייה / ראשונה כדי לייצג את המדינה....".
אני מקווה שמי מכם שנבחן במתמטיקה ואנגלית הקיץ, קיבל ציונים טובים ולא צריך להתארגן למועד ב'.
ה"תמיד קדימה" מתאים גם לבגרות? אז תמיד קדימה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה