זהו זה- יוצאים (יצאו) לדרך

אז הבוקר, 6:20, מתנתקים גלגלי המטוס והאליפות יוצאת לדרך. לפחות מבחינתי. במשך היום הייתי מחוברת למייל של חזי ובו התדריך ופירוט מדוקדק של שעות הטיסה ולשעון. מחשבת- נחתו? לא נחתו? יודעת שאת ההודעה מאיתי נקבל רק בער, כשיגיעו למלון, בתקווה שיהיה שם אינטרנט.

אבל אחזור אחורה בזמן. 12:0 בלילה, כולם ישנים חוץ ממני. קבלתי אחריות להעיר את הנוסע והמסיעים בזמן. אני הפעם לא הצטרפתי (וכל הבוקר זה כמובן מציק לי...) ידעתי שאני חייבת להיות מפוקסת ביום העבודה כדי לגמור כל מה שאפשר היום ומחר ולצאת בשקט לחופש. פעם ראשונה שלא ליויתי את איתי לשדה התעופה (אבל אל דאגה, בעלי הנאמן דאג לצלם תמונות לבלוג...).
הכל ארוז ומוכן. מקווה שלא שכחנו כלום. יודעת שלא אבל בכל מקרה אומרת "אם משהו חסר, תודיע לנו ונביא לך". הבגדים מקופלים, הסנדביצ'ים מוכנים (בכל זאת, אמא פולנייה...) והבטן מתחילה (טיפה) להתהפך.

באחת ועשרים מתחילה תנועה בבית. נס קפה לנהג ולמלווה הצעירה, מים וכמה נשיקות לנוסע, חיבוק, העמסת מזוודות ולדרך.

במיטה, מתקשה להירדם. מחשבות על איך ומה יהיה טורדות. כל רוצה שיצליחו.




בנתב"ג, התרגשות גדולה. לא הייתי. כבר ציינתי (רואים שזה מעיק עלי נכון?) אבל התמונות מדברות בעד עצמן. התנצלות קטנה על האיכות, מבלי להשמיץ, האחראי בבית על הצילומים זו אני. כבר כתבתי שלא הייתי שם לצלם?

חזי הוכמן, מנהל הנבחרת-
דואג שהכל יקרה ובזמן, שכולם ירגישו טוב, יהיו מרוצים ובעיקר שאנחנו ההורים נדע מה קורה.
אפשר בהחלט לכנות אותו האבא של הנבחרת.

אריק ודני המאמנים. נראים רגועים נכון?

איתי מקבל ברכת פרידה משמעון זנזורי.
אל דאגה, שמעון גם הוא בדרכו למקדוניה לוודא שבנו רגב, קפטן הנבחרת, מוביל אותה למקומות הנכונים.

5:45 איתי שולח הודעה שהוא עולה לטיסה. ההודעה שלי שיצלם כמה תמונות לבלוג של אמא כבר לא זוכה למענה. הטלפון ואיתי עברו למצב טיסה...
יש עוד סיכוי שהוא צילם וישלח לי כשיגיעו. אשרי המאמין.

בעוד יומיים גם אני בדרך לשם ועל כך בפוסט הבא.
בינתיים, שיהיה המון המון בהצלחה. אנחנו ממש ממש סומכים על כולכם!