משחק אימון שני- הפסד...

אז הפסדנו. אז מה?
נכון,  למי שספורטאי אסור לדבר כך. תמיד לשאוף לנצח. אבל אנחנו ההורים ובשבילנו חשוב גם המאמץ, התהליך. הרי כשהילדודס שלנו היו בגן וציירו ציורים שנראו כמו הצרות שלנו הגננת תמיד אמרה: "הוא עובד כל כך יפה..."
אז אני מסתכלת על ההפסד בצורה קצת אחרת מכתבי הספורט וחושבת שלאריק אלפסי ודני גוט יש בהחלט במה להתגאות (יצא לי חרוז) כי אם הגיעו להארכה, כנראה שבאמת הייתה שם לחימה ורק בסוף... בסוף הרי תמיד מישהו מפסיד. אז חבל שזה הצד שלנו אבל לא נורא.

לא הייתי שם. זה נכון ואין לי מושג איך נראה המשחק אבל מראש הרי כולנו גאים ב"חיימקה שלנו" ויכולים להסביר תמיד מה קרה שזה לא כל כך הצליח הפעם.

לפי מה שאני מבינה מהאיגוד, הובלנו שלושה רבעים ואז ויתרנו להם קצת. והם לקחו (לא התכוונו, אבל כך קרה). 

קלעו לנבחרת הנוער - עידן זלמנסון ואיתי שגב 21, יוחאי צוקרמן 13, נאור שרון 10, חואקין שוכמן 9, אור קהל ואליה סרור 8 כ"א, גל גילינסקי 4 ורומן סורקין 1. 

ועוד קצת עדכונים מהשטח-
האינטרנט באכסניה מאוד איטי. אפשר לגלוש מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה. זה חשוב לדעת מפני שמסתבר שאין מספיק רוחב פס לענות ב"ווטסאפ" גם לחברה וגם להורים והרי ברור מהו סדר העדיפויות... אז לא לכעוס על הילדים ולא לדאוג, כשהם יצטרכו משהו הם ידעו למצוא אותנו...
חוץ מזה, לחשה לי ציפור קטנה שהילדים מקסימים והאווירה טובה וכולם שם מקווים שמסע ההכנה הזה יביא את הנבחרת מוכנה יותר ליעדים שהציבה לעצמה.

אני רוצה להגיד למבוגרים האחראים שם שאנחנו פה (בישראל) כדי לעזור במה שצריך ונהיה גם שם (במקדוניה) כדי לתלות דגלים לעודד ולעזור במה שצריך.

חזקו ואמצו ילדים (זו סיסמה מ"השומר הצעיר") וזכרו : תמיד קדימה (זו הסיסמה של גלעד ערמון)

נצחון- במשחק האימון הראשון

נכון, עוד אין לי ממש עדכונים מהשטח ואני תלויה בדיווחי האיגוד אבל זה ילך וישתפר. באליפות עצמה אהיה באולם ואם יתמזל מזלי ל- wi-fi זה יהיה ממש מהשטח. אם לא, אז מהמלון.

בשעה 18:00, שעון ישראל, עוד ניסינו להפוך את האינטרנט. אמיר הקליד במהירות כל מיני אותיות באנגלית, שהביאו אותו למיטב אתרי הספורט הפולנים אך באף אחד מהם לא נמצאה סטטיסטיקה למשחק. אודה להגנתי, שבאיגוד אמרו לי מראש שאין אך ניסינו את מזלנו בכל זאת.
למי שלא היה שם, אין מושג מהי התחושה הזו של לא לדעת מה קורה. זה הרי סוג של התמכרות...

במהלך פגישה כלשהי, בה היינו יוסי ואני, החלו להגיע הדיווחים על סל ניצחון של איתי (תודה למיכל טריפון ולקשרים שלה ב- ynet) ובהמשך זה התפרסם באופן רשמי, הניצחון של ילדינו. וכן, זה נכון, כמו שנאמר באתר "ספסל": במצב של שוויון 65-65, נשלח איתי שגב לקו. הפורוורד של מכבי ת"א דייק פעם אחת וקבע את ניצחונה של ישראל.
גאים בך! גאים בכם!
אז מה היה לנו?
עידן זלמנסון קלע 21 נק', אור קהל 12, איתי שגב 9 (ולא 8 כפי שפורסם ואת זה אני יודעת ממקור ראשון), חוואקין שוכמן ויונתן מור 6 כ"א, גל גילינסקי 5, נאור שרון (6 אס') ואליה סרור 4 כ"א. 

אז נכון. זה רק משחק אימון. עוד שום דבר לא בטוח וכו' וכו'
אבל,
ואת זה יודע כל מי שעוסק בספורט או כמונו, מגדל ילד ספורטאי- כל ניצחון זה עוד לבנה המחזקת את הבניין. בכלל, לכולנו, הצלחות הן משהו מחזק.
אז ילדודס, מחזקים את ידיכם גם לקראת מחר. את ידי כולכם, גם את מי שהיום הזריקות לא נכנסו, הדקות לא סיפקו ויצא, אולי, מאוכזב. כולנו יודעים שיש ימים כאלה ויש גם אחרים.

אסיים במילותיו של גלעד ערמון, מאמן קבוצת הנערות והילדות בעמק יזרעאל, שזכה השנה עם קבוצותיו בצלחת אליפות ו- 2 גביעי מדינה: 

"תמיד קדימה"

ג'יזיצקו

שבת 29.6.13 : ג'יזיצקו-פולין

אז הילדים בפולין. בעיירת נופש בצפון מזרח פולין בשם גיזיצקו וצפוי להם מזג אויר ממש נעים (רק מחר בלילה יהיה קצת קר, 5מעלות ואיתי לא לקח מעיל...).מתאכסנים במקום כמו "וינגייט".

יש בה מצודה עתיקה, כנסייה, גשרים וסירות. העיר ממוקמת על שפת אגם בשם נייגוצ'ין, אחד מרשת אגמים/ ביצות מסועפת שמכונה בשם הכולל "האגמים המיזוריים".

הנוף הנשקף מאכסניית הספורטאים בה מתאכסנת הנבחרת בג'יזיצקו

ויש בה גם מאורה. נכון, לא בעיר ממש אלא במרחק של כ- 20 ק"מ ממנה. "מאורת הזאב".... כיום כבר אין בה זאבים. האמת, אף פעם לא היו בה. יותר נכון, לא היו בה זאבים ממש. חיו בה סוג של מפלצת הולכת על שתיים ורבים מעושי דבריה. מיוני 41 ועד נובמבר 44 שמשו מבני הבטון הללו את היטלר. שם הוא הסתתר, משם ניהל את "עסקיו" ומשם הגיח לפרקי זמן קצרים. עמוק בלב היער, מוסווים בטבע פסטורלי, נחבאים הבונקרים ששימשו את היטלר, גרינג ושאר אנשים (אנשים, לא בני אדם) שאין להזכיר את שמם.
אני מקווה שהרוחות הרעות המנשבות ממפלצות הבטון הללו, נעצרות ביער ולא מגיעות לעיר הסמוכה...

************************
איתי, בני, הפסיד את המסע לפולין. המסע. זה שעובר כמעט כל נער שמגיע לכיתה י"ב. המחויבות לקבוצת הכדורסל, הנסיעות התכופות לחו"ל השנה והעומס (אשר בכולם הוא בחר) לא אפשרו לו גם את זה. ובכל זאת, אני חושבת שבשנה האחרונה, הוא שיחק לפחות 4 פעמים בפולין (אבדתי את החישוב...). פולין, בה יש למשפחתנו שורשים, אותה ארץ שמזוהה כל כך עם הזוועות שנעשו לבני עמנו, קיבלה אליה את איתי והשחקנים האחרים בזרועות פתוחות ובנסיבות טובות.

אני סומכת על חזי, מנהל הנבחרת, שימצא את הדרך להעביר לילדים (כן ילדים. אפילו האליפות נקראת U18 זאת אומרת שאתם עדיין ילדים) את המורשת ואת פרטי האירועים אשר שרידיהם נמצאים כל כך קרוב אליהם.

אני מקווה ילדים, שתנצחו. היום, מחר, מחרתיים ובכלל. כולנו כבר ניצחנו. העובדה שהגעתם לפולין, לבושי חולצות של איגוד הכדורסל של מדינת ישראל, היא כבר ניצחון.
אנחנו מחזיקים לכם אצבעות.

הנבחרת על רקע אגם נייגוצ'ין

בהצלחה!

ברוכים הבאים לבלוג האליפות

שבת 29.6.13- ברוכים הבאים לבלוג האליפות

זהו זה, אפשר להכריז באופן רשמי על תחילת ההכנות לאליפות אירופה לנוער, דרג ב' ב...כמובן, איך לא, בסטרומיצה.
כמה התגעגענו למקום הזה. אבל לשם עוד נגיע בהמשך.

בשלב זה, אנחנו בפולין. קפיצה קטנה לכמה משחקים (אין לי מושג כמה, הלו"ז אצל איתי ולא הגיע אלינו. גם על כך, בהמשך).

נפרדנו מקבוצת הענקים בחולצות הלבנות בנתב"ג, אתמול בשעה 3:30 לפנות בוקר. עוד נשיקה אחת, אחרונה ודי, והילדים נבלעים בין המוני בני ישראל הממהרים לטוס עוד לפני תום שנת הלימודים (יותר בזול...).

מרגע זה ועד הנחיתה בארץ, אנחנו תלויים בשלל פלאי הטכנולוגיה- ווטסאפ, פייסבוק ואינטרנט אלחוטי כלשהו. משם אנו ניזונים באינפורמציה שהמילים "כן", "לא", "ברור" ו "חחחח" הם עיקרה. אנחנו שואלים והילדים, כמו במשחק הידוע "כן, לא, שחור, לבן" עונים. כמה שנשאל יותר, נדע יותר, עם ההסתייגות הקלה שעלינו להיזהר לא להיות הורים חופרים.

שלא תבינו לא נכון, אין לי תלונות. ממש לא. אני מפרגנת, מחזקת והכי הרבה- גאה.
תהנו מזיו פניהם בתמונות ואחזור בהמשך.

אל תתרשמו מכך שהם נראים רגילים... הם פשוט עומדים אחד ליד השני. הגובה הממוצע שם הוא איזה שני מטר.