יום חמישי, 18 ביולי 2013

משחק ראשון-ניצחון ראשון

בשעה אחת בצהרים הכל בבית עמד מלכת. כל אחד מבני המשפחה בחר לו מחשב, או יותר נכון, הבכור במחשב אחד וההורים במחשב השני וקדימה. גם האחיות שלי, כל אחת בביתה, נכנסו לאתר של פיב"א, ולדרך.

למביט מהצד, המחזה יכול להראות פתטי. שני אנשים מבוגרים, יושבים ליד מחשב, מעודדים, מוחאים כפיים, מודאגים ושוב מחייכים. ככה זה שהבן שלך משחק במקדוניה ואתה בחרת להישאר בארץ ולהגיע רק למשחק השני...

התקדמו לאט אבל בטוח. בחצי השני כבר היתה רק קבוצה אחת על המגרש, הקבוצה הנכונה. אריק אלפסי ניצל את ההזדמנות ושיתף את כל השחקנים וכל אחד נתן את תרומתו. תרומה, זאת יש לזכור לא נמדדת רק בנקודות. יש מי שקולע אבל יש מי שנותן את האסיסטים, לוקח ריבאונדים, סוחט עברות, חוטף . זה מה שאני אוהבת כל כך במשחק הזה, הוא קבוצתי. שחקן אחד לבד לא יכול לנצח. נדרש שיתוף פעולה מלא בין השחקנים ורק ככה מנצחים.
אז מה היה לנו שם?
קלעו לנבחרת: זלמנסון 16 (6 ריבאונד), שגב 15 (12 ריבאונד, 4 חטיפות), סורקין 12 (8 ריבאונד), מור 8 (3 ריבאונד), זיו 8 (2 ריבאונד), צוקרמן 7 (4 ריבאונד), קהל 6 (2 ריבאונד), גלינסקי 6 (7 ריבאונד, 4 חטיפות), שרון 4 (4 ריבאונד), נמרוד לוי 2 (6 אס'), שוכמן 2, רגב לא קלע אך נתן שני אסיסטים.

תמונת המסך הסופית....

לא הצלחנו לדבר הרבה עם איתי אחרי המשחק. אני מניחה שבערב נוכל לווטסאפ קצת יותר. שלחנו ברכות וחיבוק מרחוק.

ועוד מילה, המלעיזים יגידו "טוב, סקוטלנד חלשים..." וכדומה. קשה לאנשים לפרגן. אני בוחרת להסתכל על זה אחרת. אני בוחרת להעריך את ההופעה המרשימה של הילדים, את העובדה שלא זלזלו והמשיכו לשחק ברצינות גם שהגיעו ל-59 הפרש. כן 59. אני בוחרת לחשוב שיש לנו נבחרת טובה. מותר לי! ואני מאוד אובייקטיבית.

אז ילדודס, מחזיקים לכם אצבעות גם להמשך. מחר כבר נהיה שם, נתלה דגלים ונגביר את כוח העידוד שהיה שם כבר היום.


אז המשיכו קדימה ותהיו גאים בעצמכם! אנחנו גאים!

עדיין אין לי תמונות עדכניות. מחר כבר יהיו, מבטיחה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה