המראנו מהארץ בשבע בבוקר ולאחר שעתיים וחצי כבר נחתנו בסופיה, בולגריה. שכרנו רכב ויצאנו לדרך. נסיעה של 4 שעות וכבר בדרך התחלנו להבחין שדברים קרו בשנתיים האחרונות. הכביש בבולגריה שינה פניו ונחל לאט לאט להפוך לכביש אמיתי, לא תאמינו אבל דו מסלולי. חשוב להבין שרוב הדרך היא של נתיב אחד (עם המלצה לקו לבן מדי פעם שלא ממש נלקחת בחשבון אצל הנהגים המקומיים...).
הכניסה למקדוניה לא בשרה טובות. שם לא חל שינוי והכביש עדיין לא איכותי במיוחד (וזו מחמאה).
אמיר, הבכור שלנו, שלא היה אתנו כאן לפני שנתיים, עבר הכנה מדוקדקת כדי שלא יחוש אכזבה כשיגיע. הכפרים שעברנו בדרך, עזרו לנו להנמיך אצלו ציפיות...
אבל, הפתעה. סטרומיצה בהחלט התחדשה.
ראשית, המלון שלנו ממוקם הפעם ממש במרכז העיר ובלב העניינים. במדרחוב הצמוד לכיכר המרכזית של העיר. הליכה רגלית של 800 מ' מביאה אותנו לאולם המרכזי בו מתקיימים המשחקים. ההליכה עוברת בפארק יפה וירוק, אשר נבנו בו ברכות של דגי זהב, גשרים קטנים והרבה הרבה ירוק שמן הסתם נמצא פה באופן טבעי. למי שמכיר, יכול קצת להזכיר את הגן היפני בחפציבה (מי שלא מכיר, מומלץ לנסוע ולראות- יפנים אוהבי מדינת ישראל אשר מצאו להם בית בקיבוץ חפצי בה למרגלות הגלבוע והקימו שם גן יפני יפהפה).
בערב, המדרחוב הופך לאתר בילוי מרכזי, הפאבים לאורכו מלאים בצעירים, המוזיקה רועשת למדי (למרות שאני מניחה שמי שקצת יותר צעיר ממני יחלוק עלי לגבי הדציבלים), דוכי תירס צלוי, פופקורן וסופגניות מטוגנות ומאוד מתוקות נפרסים לאורכו וההמולה רבה. בבירור שערכנו עם עובדי המלון המקומיים התברר כי זו המסורת מדי קיץ בערב. מכיוון שסטרומיצה היא בירת האזור, אני מניחה שמגיעים צעירים מכל הסביבה לבלות פה.
גם לכם כדאי. תשאלו למה?
הבירה ממש זולה (משהו כמו 10 ש"ח לבקבוק הייניקן, אם אני לא טועה...), יש בירה מקומית ששותי הבירה במשפחתי אמרו שהיא "ממש אחלה", בקבוק קולה קטן מזכוכית עולה במסעדה 60 דינר שזה פחות משישה שקלים. בישראל זה בטח משהו כמו 12 ש"ח. בקיצור, המחירים פה נמוכים בהחלט ומאפשרים שהייה סבירה לכמות כזו של ימים.
ועוד מסקנה אחת חשובה. הטלפון הנייד נועד כנראה לדבר ולא לצילום. התמונות לא מספיק איכותיות. אעבור לצלם במצלמה שלי ולא רק באולם.
ושוב, נזכור לשם מה התכנסנו ונחזיק אצבעות להצלחת הנבחרת. אני כרגע בחדר, מנסה לצבור שעות מזגן לקראת הכבשן באולם למרות שיודעת שאין ממש קשר.
כולם להתחבר למחשב בשעה 15:45 (לפי שעונכם בארץ) ולעודד.
הכניסה למקדוניה לא בשרה טובות. שם לא חל שינוי והכביש עדיין לא איכותי במיוחד (וזו מחמאה).
אמיר, הבכור שלנו, שלא היה אתנו כאן לפני שנתיים, עבר הכנה מדוקדקת כדי שלא יחוש אכזבה כשיגיע. הכפרים שעברנו בדרך, עזרו לנו להנמיך אצלו ציפיות...
אבל, הפתעה. סטרומיצה בהחלט התחדשה.
 |
| הדרך לאולם |
 |
| הדרך המובילה לאולם, העוברת בפארק |
 |
| משפחת שגב בסנטרל פארק...אופס סליחה, בסטרומיצה פארק |
 |
| הפארק |
 |
| גשר על פני מים סוערים |
 |
| דגי זהב בבריכה |
 |
| בריכות מים עם ברווזים שמשייטים להם |
 |
| גינות פורחות |
בערב, המדרחוב הופך לאתר בילוי מרכזי, הפאבים לאורכו מלאים בצעירים, המוזיקה רועשת למדי (למרות שאני מניחה שמי שקצת יותר צעיר ממני יחלוק עלי לגבי הדציבלים), דוכי תירס צלוי, פופקורן וסופגניות מטוגנות ומאוד מתוקות נפרסים לאורכו וההמולה רבה. בבירור שערכנו עם עובדי המלון המקומיים התברר כי זו המסורת מדי קיץ בערב. מכיוון שסטרומיצה היא בירת האזור, אני מניחה שמגיעים צעירים מכל הסביבה לבלות פה.
גם לכם כדאי. תשאלו למה?
הבירה ממש זולה (משהו כמו 10 ש"ח לבקבוק הייניקן, אם אני לא טועה...), יש בירה מקומית ששותי הבירה במשפחתי אמרו שהיא "ממש אחלה", בקבוק קולה קטן מזכוכית עולה במסעדה 60 דינר שזה פחות משישה שקלים. בישראל זה בטח משהו כמו 12 ש"ח. בקיצור, המחירים פה נמוכים בהחלט ומאפשרים שהייה סבירה לכמות כזו של ימים.
ועוד מסקנה אחת חשובה. הטלפון הנייד נועד כנראה לדבר ולא לצילום. התמונות לא מספיק איכותיות. אעבור לצלם במצלמה שלי ולא רק באולם.
ושוב, נזכור לשם מה התכנסנו ונחזיק אצבעות להצלחת הנבחרת. אני כרגע בחדר, מנסה לצבור שעות מזגן לקראת הכבשן באולם למרות שיודעת שאין ממש קשר.
כולם להתחבר למחשב בשעה 15:45 (לפי שעונכם בארץ) ולעודד.
בהצלחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה